שחר נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר נגרמו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 17/6/10.

1. לטענת התובעת, במועד הנקוב נסעה בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים ברחוב כצנלסון ברמת גן. לטענתה, במקום התאונה שלושה נתיבי תנועה כאשר האמצעי והימני מיועדים לפניה לימין ואילו השמאלי מיועד לפניה לשמאל. לטענתה, הנתבע 2 , אשר נהג באוטובוס של הנתבעת 2, נסע בנתיב הימני ביותר, עת יצא מתחנה אשר היתה בסמוך ואולם, במהלך הנסיעה ולפני הרמזור, הוא סטה ממסלולו לכיוון נתיב הנסיעה שלה ופגע במראת הצד שלה ועיקם אותה כלפי חוץ .לטענת התובעת בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 אשר סטה עם רכבו לכיוון נתיב הנסיעה שלה ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לה.

2.לטענת הנתבעים , הנתבע 1 יצא מהאוטובוס ונסע בנתיב הנסיעה הימני וזאת, על מנת לפנות לימין והתובעת נסעה בנתיב המיועד לפניה לשמאל, במצב זה, הייתה זו התובעת אשר הסיטה את רכבה לכיוון האוטובוס ופגעה בדופן האמצעית של האוטובוס עם מראת הצד שלה . בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, העיד בפני עד מטעם הנתבעים – מר מזלית מרקו והוצגו בפני תמונות המתעדות את מקום התאונה וכן, תמונה המתעדת את מצב עצירתו של האוטובוס בתום התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

7.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות ובעדויות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בחינת הראיות כאמור, מעלה כי לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה אלא, שמאזן ההסתברויות אף נוטה לכיוון גרסת הנתבעים.

כך, תחילה, הוצגה בפני בית המשפט תמונת האוטובוס בסיום התאונה. עיון בתמונה זו מלמד כי בסיום התאונה עמד האוטובוס במלואו בנתיב האמצעי (ראה נ/1). מיקום האוטובוס בסיום התאונה כאמור, יש בו בכדי לתמוך בגרסת הנתבעים ובהתאם לה האוטובוס נסע בנתיב הנסיעה האמצעי ולא בנתיב הימני ביותר כטענת התובעת.

זאת ועוד, התובעת טענה כי יש לה עד ואולם, בסיכומו של דבר, היא לא העידה כל עד בתמיכה לטענותיה. הנתבעים מנגד העידו עד שהוא נוסע באוטובוס משכך, הינו עד אשר אינו מעוניין – בשם מזלית מרקו . עד זה תמך בטענת הנתבעים ולפיה, נסע הנתבע 1 בנתיב האמצעי ורכבה של התובעת היה זה אשר סטה לכיוון האוטובוס.

אציין כי התובעת טענה כי העובדה שמראת הצד שלה התעקמה כלפי חוץ , יש בה בכדי לתמוך בטענתה ובהתאם לה האוטובוס פגע ברכבה. אינני מוצאת ממש בטענתה זו של התובעת - התעקמות המראה כלפי חוץ יש בה בכדי לתמוך בכך שהאוטובוס היה במצב של נסיעה בעת הפגיעה ובמהירות העולה על מהירות הנסיעה של התובעת ומשכך, משך את המראה ואולם, אין בה, בכדי לתמוך בטענתה ולפיה הוא סטה לנתיב הנסיעה שלה שכן, נזק כזה יכל להיווצר גם לו התובעת סטתה לנתיב הנסיעה של האוטובוס בנסיבות בהן הוא כאמור נסע במהירות הגבוהה משלה.

לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה ומשכך, דין תביעתה להדחות.

אשר על כן הנני דוחה את תביעתה של התובעת. לאחר ששקלתי החלטתי שלא ליתן צו להוצאות וזאת, למעט בגין עדותו של העד ומשכך, התובעת תשלם לנתבעת 1 את הוצאות העד בסך 200 ₪ וזאת, בתוך 30 יום מהיום.